Luke 22— MHB

¹ויקרב חג המצות הנקרא פסח:

²והכהנים הגדולים והסופרים מבקשים איך יהרגהו כי יראו מפני העם:

³והשטן נכנס ביהודה המכנה איש קריות והוא במספר שנים העשר:

⁴וילך וידבר עם ראשי הכהנים ושרי החיל איך ימסרנו אל ידם:

⁵וישמחו ויאתו לתת לו כסף:

⁶ויבטח אתם ויבקש תואנה למסרו אליהם שלא לעיני ההמון:

⁷ויבא יום המצות אשר זבוח יזבח בו הפסח:

⁸וישלח את פטרוס ואת יוחנן לאמר לכו והכינו לנו את הפסח ונאכלה:

⁹ויאמרו אליו באי זה מקום תחפץ כי נכין אותו:

¹⁰ויאמר אליהם הנה אתם באים העירה ופגע אתכם איש נשא צפחת מים לכו אחריו אל הבית אשר יבוא שמה:

¹¹ואמרתם אל בעל הבית כה אמר לך הרב איה המלון אשר אכלה שם את הפסח עם תלמידי:

¹²והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה שם תכינו:

¹³וילכו וימצאו כאשר דבר אליהם ויכינו את הפסח:

¹⁴ויהי כאשר הגיעה השעה ויסב הוא ושנים עשר השליחים אתו:

¹⁵ויאמר אליהם נכסף נכספתי לאכל אתכם את הפסח הזה לפני ענותי:

¹⁶כי אמר אני לכם אינני אכל אותו עוד עד כי ימלא במלכות האלהים:

¹⁷ויקח את הכוס ויברך ויאמר קחו אתה וחלקו ביניכם:

¹⁸כי אמר אני לכם שתה לא אשתה מעתה מתנובת הגפן עד כי תבוא מלכות האלהים:

¹⁹ויקח את הלחם ויברך ויבצע ויתן להם לאמר זה גופי הנתן בעדכם זאת עשו לזכרוני:

²⁰וכן גם את הכוס אחר הסעודה לאמר זו הכוס היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם:

²¹אך הנה יד המסר אותי אתי על השלחן:

²²כי הן בן האדם הלך לו כפי אשר נחרץ עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו ימסר:

²³והם החלו לחקר איש את רעהו מי הוא זה מהם אשר יעשה זאת:

²⁴וגם מריבה היתה ביניהם מי יחשב להיות הגדול בהם:

²⁵ויאמר אליהם מלכי הגוים רדים בהם ושליטיהם יקראו עשי חסד:

²⁶ואתם לא כן כי הגדול בכם יהיה כצעיר והמשל יהיה כמשרת:

²⁷כי מי הוא הגדול אם המסב או המשרת הלא המסב ואני הנני בתוככם כמו המשרת:

²⁸ואתם הם העמדים עמדי עד עתה בנסיונתי:

²⁹לכן אני מנחיל אתכם כאשר הנחילני אבי את המלכות:

³⁰למען תאכלו ותשתו על שלחני במלכותי וישבתם על כסאות לשפט את שנים עשר שבטי ישראל:

³¹ויאמר האדון שמעון שמעון הנה תבע אתכם השטן לזרותכם כחטים:

³²ואני התפללתי בעדך אשר לא תכלה אמונתך ואתה כאשר תשוב חזק את אחיך:

³³והוא אמר אליו אדני הנני נכון ללכת אתך גם לבית האסורים גם למות:

³⁴ויאמר אני אמר לך פטרוס לא יקרא תרנגל היום עד כי שלש פעמים כחשת בי לאמר לא ידעתיו:

³⁵ויאמר אליהם כאשר שלחתי אתכם בלי כיס ותרמיל ונעלים החסרתם דבר ויאמרו לא חסרנו כל דבר:

³⁶ויאמר אליהם אכן עתה אשר לו כיס ישאהו וכן גם את התרמיל ואשר אין לו הוא ימכר את בגדו ויקנה חרב:

³⁷כי אמר אני לכם אשר צריך עוד להתמלא בי הכתוב הזה ואת פשעים נמנה כי כל הכתוב עלי בא עד קצו:

³⁸ויאמרו אדנינו הנה פה שתי חרבות ויאמר אליהם די:

³⁹ויצא וילך כיום ביום על הר הזיתים וילכו אחריו גם תלמידיו:

⁴⁰ויבא אל המקום ויאמר אליהם התפללו לבלתי בוא לידי נסיון:

⁴¹והוא נפרד מהם הרחק כקלע אבן ויכרע על ברכיו ויתפלל לאמר:

⁴²אבי אם רצונך להעביר מעלי את הכוס הזאת אך אל יהי כרצוני כי אם כרצונך:

⁴³וירא אליו מלאך מן השמים ויחזקהו:

⁴⁴ויבאו עליו חבלי מות ויוסף להתפלל בחזקה ותהי זעתו כנטפי דם ירדים לארץ:

⁴⁵ויקם מהתפלל ויבא אל התלמידים וימצאם ישנים מיגון:

⁴⁶]74-64[ ויאמר אליהם למה תישנו קומו והתפללו אשר לא תבאו לידי נסיונ, עודנו מדבר והנה המון ואחד משנים העשר הנקרא יהודה הלך לפניהם ויקרב אל ישוע לנשק לו:

⁴⁷]74-64[:

⁴⁸ויאמר ישוע אליו יהודה הבנשיקה אתה מוסר את בן האדם:

⁴⁹והאנשים אשר אתו ראים את אשר יהיה ויאמרו אליו אדנינו הנכה בחרב:

⁵⁰ויך אחד מהם את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו הימנית:

⁵¹ויען ישוע ויאמר רב עתה הרפו ויגע באזנו וירפאהו:

⁵²ויאמר ישוע אל ראשי הכהנים ושרי המקדש והזקנים אשר באו עליו לאמר כמו על פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות:

⁵³ואהי אצלכם יום יום בהיכל ולא שלחתם בי יד ואולם זאת היא שעתכם ושלטן החשך:

⁵⁴ויתפשו אותו ויוליכהו ויביאהו בית הכהן הגדול ופטרוס הלך אחריו מרחוק:

⁵⁵ויהי כי בערו אש בתוך החצר וישבו יחדו וישב גם פטרוס בתוכם:

⁵⁶ותראהו השפחה יושב נגד האור ותבט בו ותאמר גם זה היה עמו:

⁵⁷ויכחש בו ויאמר אשה לא ידעתיו:

⁵⁸ואחרי מעט ראהו אדם אחר ויאמר גם אתה מהם ויאמר פטרוס לא אדם כי אינני:

⁵⁹ואחרי עבר כשעה אחת קים איש אחר לאמר אמנם גם זה היה עמו כי אף הוא גלילי:

⁶⁰ויאמר פטרוס בן אדם לא ידעתי מה אתה אמר והוא עודנו מדבר והתרנגול קרא:

⁶¹ויפן האדון ויבט אל פטרוס ויזכר פטרוס את דבר האדון אשר דבר אליו כי בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים:

⁶²ויצא פטרוס החוצה וימרר בבכי:

⁶³והאנשים אשר אחזו את ישוע התעללו בו ויכהו:

⁶⁴ויחפו את ראשו ויכהו על פניו וישאלהו לאמר הנבא מי הוא ההלם אותך:

⁶⁵ועוד גדופים אחרים הרבו עליו:

⁶⁶ובהית הבקר נקהלו זקני העם והכהנים הגדולים והסופרים ויעלהו לפני הסנהדרין שלהם ויאמרו האתה הוא המשיח אמר לנו:

⁶⁷ויאמר אליהם כי אגיד לכם לא תאמינו:

⁶⁸וגם אם אשאל לא תשיבו דבר ולא תשלחוני:

⁶⁹אבל מעתה יהיה בן האדם ישב לימין גבורת האלהים:

⁷⁰ויאמרו כלם הכי אתה הוא בן האלהים ויאמר אליהם אתם אמרתם כי אני הוא:

⁷¹ויאמרו מה לנו עוד לבקש עדות הלא באזנינו שמענוה מפיו: