Luke 15
1 ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו:
2 וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם:
3 וידבר אליהם את המשל הזה לאמר:
4 מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו:
5 והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה:
6 ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד:
7 אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה:
8 או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו:
9 והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי:
10 כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו:
11 ויאמר איש אחד היו לו שני בנים:
12 ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה:
13 ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים:
14 ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם:
15 וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים:
16 ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו:
17 וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב:
18 אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך:
19 ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך:
20 ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו:
21 ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך:
22 ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו:
23 והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח:
24 כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח:
25 ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות:
26 ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת:
27 ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם:
28 ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו:
29 ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי:
30 ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק:
31 ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא:
32 אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא: