John 11— MHB

¹ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה:

²היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה:

³ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא:

⁴וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים:

⁵וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר:

⁶ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם:

⁷מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה:

⁸ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה:

⁹ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה:

¹⁰אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו:

¹¹כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו:

¹²ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע:

¹³וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר:

¹⁴אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת:

¹⁵ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו:

¹⁶ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו:

¹⁷ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר:

¹⁸ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס:

¹⁹ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן:

²⁰ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית:

²¹ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי:

²²וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים:

²³ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך:

²⁴ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון:

²⁵ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות:

²⁶וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת:

²⁷ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם:

²⁸ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך:

²⁹היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו:

³⁰וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא:

³¹והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה:

³²ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי:

³³ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד:

³⁴ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה:

³⁵ויבך ישוע:

³⁶ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו:

³⁷ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות:

³⁸ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה:

³⁹ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו:

⁴⁰ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים:

⁴¹וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני:

⁴²ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני:

⁴³ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא:

⁴⁴ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו:

⁴⁵ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו:

⁴⁶ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע:

⁴⁷אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה:

⁴⁸אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו:

⁴⁹ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה:

⁵⁰אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו:

⁵¹וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם:

⁵²ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים:

⁵³ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה:

⁵⁴על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו:

⁵⁵ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו:

⁵⁶ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג:

⁵⁷והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו: