John 11
1 ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה:
2 היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה:
3 ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא:
4 וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים:
5 וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר:
6 ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם:
7 מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה:
8 ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה:
9 ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה:
10 אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו:
11 כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו:
12 ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע:
13 וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר:
14 אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת:
15 ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו:
16 ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו:
17 ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר:
18 ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס:
19 ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן:
20 ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית:
21 ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי:
22 וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים:
23 ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך:
24 ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון:
25 ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות:
26 וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת:
27 ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם:
28 ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך:
29 היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו:
30 וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא:
31 והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה:
32 ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי:
33 ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד:
34 ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה:
35 ויבך ישוע:
36 ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו:
37 ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות:
38 ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה:
39 ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו:
40 ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים:
41 וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני:
42 ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני:
43 ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא:
44 ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו:
45 ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו:
46 ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע:
47 אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה:
48 אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו:
49 ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה:
50 אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו:
51 וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם:
52 ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים:
53 ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה:
54 על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו:
55 ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו:
56 ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג:
57 והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו: