Matthew 21— HHH

¹כשהתקרבו ישוע ותלמידיו לירושלים ועברו ליד הכפר בית-פגי, שעל הר הזיתים, שלח ישוע שניים מתלמידיו אל הכפר ואמר:

²"כשתיכנסו אל הכפר תראו אתון קשורה ולידה עיר. התירו אותם והביאו אלי.

³אם מישהו ישאל אתכם מה אתם עושים, אמרו פשוט: 'האדון זקוק להם.' והוא יניח לכם מיד."

⁴דבר זה בא לקיים את הנבואה:

⁵"גילי מאוד בת ציון, הריעי בת ירושלים! הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא, עני ורכב על חמור ועל עיר בן-אתנות."

⁶שני התלמידים הלכו אל הכפר ועשו כדברי ישוע.

⁷הם הביאו אליו את העיר ואת האתון, ריפדו את גבם במעיליהם והושיבו עליהם את ישוע.

⁸רבים מההמון השליכו את מעיליהם על הדרך לפני ישוע, ואחרים כרתו ענפים מהעצים ושטחו אותם לפניו.

⁹ההמונים החלו להידחק מלפניו ומאחוריו וקראו: "הושע-נא לבן-דוד!" "ברוך הבא בשם ה'!" "הושע-נא במרומים!"

¹⁰כשנכנס ישוע לתוך ירושלים, העיר כולה התרגשה מאוד. "מי האיש הזה?" שאלו האנשים.

¹¹וההמון השיב: "זהו ישוע — הנביא מנצרת שבגליל!"

¹²ישוע הלך לבית-המקדש, גירש את הסוחרים והקונים, והפך את שולחנותיהם של מחליפי הכספים ואת דוכניהם של סוחרי היונים.

¹³"בכתבי-הקודש כתוב 'ביתי בית-תפלה יקרא'" קרא ישוע, "ואילו אתם הפכתם אותו למאורת גנבים!"

¹⁴העיוורים ובעלי המום שהיו בבית-המקדש ניגשו אליו, והוא ריפא אותם שם.

¹⁵אולם כשראו ראשי הכוהנים והסופרים את הניסים והנפלאות שחולל ישוע, וכששמעו את הילדים הקטנים קוראים במקדש: "הושע-נא לבן-דוד!" הם התרגזו מאוד ושאלו אותו:

¹⁶"האם אתה שומע את מה שהילדים האלה אומרים?" "כן," ענה ישוע. "האם מעולם לא קראתם בכתבי-הקודש: 'מפי עוללים ויונקים יסדת עז'!"

¹⁷ישוע עזב אותם והלך לבית-עניה — שם נשאר ללון באותו לילה.

¹⁸כשחזר בבוקר לירושלים היה רעב.

¹⁹הוא ראה עץ תאנה בצד הדרך, אבל כשניגש לחפש תאנים מצא עלים בלבד. "לעולם לא תישאי פרי!" אמר ישוע לתאנה, ומיד התייבש העץ.

²⁰התלמידים נדהמו ושאלו: "כיצד יבשה התאנה לפתע?"

²¹וישוע ענה: "אני אומר לכם: אם באמת תאמינו ולא תטילו ספק, תוכלו גם אתם לעשות דברים כאלה ואף גדולים מאלה. אפילו תוכלו לומר להר הזה: 'זוז, הזרק לים!' והוא ישמע בקולכם.

²²תוכלו לקבל כל דבר שתבקשו בתפילה — אם רק תאמינו."

²³כשחזר ישוע לבית-המקדש ולימד את העם, באו אליו ראשי הכוהנים וזקני העם, ודרשו לדעת באיזו רשות הוא עושה את כל הדברים האלה.

²⁴"אני אענה לשאלתכם אם אתם תענו לשאלתי," השיב להם ישוע.

²⁵"האם יוחנן המטביל נשלח על-ידי אלוהים או לא?" הם התייעצו ביניהם: "אם נאמר שאלוהים שלח את יוחנן, הוא ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו.

²⁶ואם נאמר שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם חושבים שיוחנן היה נביא."

²⁷לבסוף השיבו: "איננו יודעים." אמר להם ישוע: "אם כך, גם אני לא אענה לשאלתכם.

²⁸אולם מה דעתכם: לאב אחד היו שני בנים. 'בני, לך היום לעבוד בכרם,' ביקש האב מבנו הבכור.

²⁹'אינני רוצה,' השיב הבן, אבל אחר כך שינה את דעתו והלך לעבוד בכרם.

³⁰הלך האב אל הבן הצעיר וחזר על בקשתו. 'טוב, אבא אני אלך,' השיב הבן הצעיר, אולם לא הלך לכרם.

³¹מי מהשניים שמע בקול אביו?" "הבן הבכור, כמובן," השיבו. "אני אומר לכם שהמוכסים והזונות יכנסו למלכות השמים לפניכם," הסביר להם ישוע את המשל.

³²"כי יוחנן המטביל אמר לכם לחזור בתשובה ולהאמין באלוהים, ואתם לא שבתם; בעוד שפושעים וזונות כן שבו בתשובה. גם לאחר שראיתם כיצד הם שבו, לא נהגתם כמוהם ולא האמנתם לדברי יוחנן.

³³הקשיבו עתה למשל הבא: בעל-אדמה נטע כרם, בנה גדר סביבו, הקים מגדל שמירה, הפקיד את הכרם בידי כורמים שכירים ונסע לארץ רחוקה.

³⁴בעת הבציר שלח בעל-הכרם אחדים מאנשיו אל הכורמים, כדי לאסוף את חלקו ביבול הענבים.

³⁵אולם הכורמים הכו את האחד, סקלו באבנים את השני והרגו את השלישי.

³⁶בעל-הכרם שלח קבוצה גדולה יותר של אנשים כדי לאסוף את היבול, אך גורלם היה כגורל קודמיהם.

³⁷לבסוף שלח האיש את בנו, כי חשב שיכבדו אותו ויפחדו מפניו.

³⁸אולם כשראו הכורמים את הבן מרחוק, אמרו זה לזה: 'הנה בא יורש הכרם; הבה נהרוג אותו, וכך נזכה אנחנו בירושה!'

³⁹הם גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו.

⁴⁰כשישוב בעל-הכרם, מה לדעתכם יעשה לאותם כורמים?"

⁴¹השיבו המנהיגים: "הוא יוציא להורג את השכירים הרעים, וייתן את הכרם לפועלים נאמנים יותר, אשר יתנו לו בזמן את היבול המגיע לו."

⁴²ישוע המשיך ואמר: "האם מעולם לא קראתם בכתובים: 'אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, מאת ה' היתה זאת; היא נפלאת בעינינו'

⁴³אני מתכוון לומר שה' ייקח מכם את המלכות, וייתן אותה לעם אשר ייתן לו את חלקו ביבול.

⁴⁴מי שיתקל באבן הזאת וייפול עליה — יתנפץ לרסיסים; מי שתיפול עליו האבן — יישחק לאבק."

⁴⁵כשהבינו ראשי הכוהנים והפרושים שישוע התכוון אליהם — כלומר, שהם היו הכורמים במשל —

⁴⁶הם רצו לתפוס אותו, אבל פחדו לעשות דבר מפני ההמון אשר האמין כי ישוע הוא נביא.