Mark 9— HHH

¹ישוע המשיך לדבר אל תלמידיו: "אני אומר לכם, שאחדים מכם העומדים כאן היום יזכו לחיות ולראות את מלכות אלוהים באה בגבורה!"

²כעבור שישה ימים לקח ישוע את פטרוס, יעקב ויוחנן ועלה איתם על פסגת אחד ההרים. רק ארבעתם היו שם. לפתע זרחו פניו של ישוע בזוהר נפלא;

³בגדיו הבריקו והלבינו עד מאוד.

⁴והנה הופיעו אליהו הנביא ומשה רבנו והחלו לדבר עם ישוע.

⁵"רבי, כמה נפלא!" קרא פטרוס בהתרגשות. "אנחנו ניבנה כאן שלוש סוכות: סוכה לכל אחד מכם..."

⁶פטרוס לא התכוון למעשה למה שאמר; הוא פשוט הרגיש צורך לומר משהו, כי התלמידים היו מבוהלים וחסרי מילים.

⁷בעודו מדבר סכך עליהם ענן, ומתוכו קרא קול: "זהו בני האהוב, שמעו בקולו!"

⁸התלמידים הביטו סביבם וגילו שאליהו ומשה נעלמו, וישוע לבדו נותר עמם.

⁹כאשר ירדו מההר ביקש מהם ישוע שלא לספר לאיש את אשר ראו, עד לאחר שיקום מן המתים.

¹⁰השלושה לא גילו את הדבר לאיש, אולם שוחחו על כך בינם לבין עצמם, ולעיתים קרובות תהו למה התכוון ישוע כשאמר שיקום מן המתים.

¹¹התלמידים שאלו את ישוע מדוע הסופרים אומרים שאליהו הנביא צריך לבוא תחילה (לפני המשיח). [(12-13) ]ישוע השיב שאליהו באמת צריך לבוא לפני כן ולהכין את הדרך, ושלמעשה אליהו כבר בא ואותם האנשים נהגו בו באופן מחפיר — בדיוק כפי שניבאו הנביאים. "למה אתם חושבים שהתכוונו הנביאים כשניבאו שהמשיח יסבול עינויים וחרפה?" שאל.

¹²

¹³

¹⁴למרגלות ההר הם פגשו את תשעת התלמידים האחרים, מוקפים בקהל רב ומתווכחים עם כמה סופרים.

¹⁵הקהל הביט בישוע בכבוד ובהערצה, וכולם רצו לקבל את פניו.

¹⁶"על מה אתם מתווכחים?" שאל ישוע.

¹⁷איש מהקהל השיב: "רבי, הבאתי אליך את בני שתרפא אותו; נכנס בו שד המונע ממנו לדבר.

¹⁸בכל פעם שהשד תוקף את הילד הוא משליך אותו על הרצפה, והילד האומלל מזיל ריר מפיו, שיניו נוקשות וכוחותיו עוזבים אותו. ביקשתי מתלמידיך לגרש את השד, אך הם לא יכלו לעשות זאת."

¹⁹"הו, אנשים קטני אמונה," אמר ישוע, "מתי סוף-סוף תאמינו? עד מתי יהיה עלי לסבול אתכם? הביאו אלי את הילד."

²⁰הם הביאו אליו את הילד, אך ברגע שראה השד את ישוע הוא תקף את הילד, הפיל אותו על הרצפה וריר נזל מפיו.

²¹"מתי החלו ההתקפות האלה?" שאל ישוע. "בהיותו ילד קטן," השיב האב.

²²"לעיתים קרובות מנסה השד לדחוף את הילד לתוך אש או לתוך מים, כדי להרוג אותו. אנא, רחם עלינו ועזור לנו, אם אתה יכול."

²³"אם אני יכול?" אמר ישוע. "אם אתה מאמין, הכול אפשרי ובר ביצוע!"

²⁴"אני מאמין! אנא עזור לי וחזק את אמונתי!" התחנן האב בבכי.

²⁵כשראה ישוע שהקהל הולך ורב, נזף בשד ופקד: "שד חרש ואילם, אני מצווה עליך לעזוב את הילד הזה ולא לשוב אליו לעולם!"

²⁶השד פרץ בצעקה מפחידה ושוב השליך את הילד על הרצפה. הילד התפתל על הרצפה עד שאפסו כוחותיו והשד יצא ממנו. הוא שכב ללא תנועה ונראה חיוור. "הילד מת." עבר לחש בין הקהל.

²⁷אולם ישוע אחז בידו ועזר לו לעמוד על רגליו, והילד הזדקף — בריא לגמרי.

²⁸כאשר נשאר ישוע בבית עם תלמידיו לבדם, הם שאלו אותו: "מדוע לא יכולנו אנחנו לגרש את השד הזה?"

²⁹"זהו מקרה מיוחד שדורש תפילה וצום," השיב ישוע. [(30-31) ]הם עזבו את האזור ההוא ועברו דרך הגליל. ישוע לא סיפר לאיש על בואם, כי רצה לבלות זמן מה עם תלמידיו ולהכינם לקראת מה שעומד לקרות לו. "בן-האדם עומד להימסר לידי אויביו," פתח ישוע. "הם יהרגו אותו, אולם לאחר שלושה ימים יקום לתחייה."

³⁰

³¹

³²התלמידים לא הבינו למה התכוון, אך חששו לשאול אותו.

³³כשהגיעו לכפר-נחום ונכנסו לבית מארחיהם שאל ישוע את תלמידיו: "על מה התווכחתם בדרך?"

³⁴הם התביישו לספר לו, משום שהתווכחו מי החשוב ביניהם.

³⁵ישוע התיישב, קרא אליו את התלמידים ואמר: "מי שרוצה להיות הראשון צריך להיות האחרון — עליו לשרת את כולם!"

³⁶ישוע קרא לאחד הילדים וביקש ממנו לעמוד באמצע החדר. הוא חיבק את הילד והכריז:

³⁷"כל המקבל ילד קטן כזה בשמי — כאילו מקבל אותי; וכל המקבל אותי — מקבל את אבי אשר שלח אותי."

³⁸יום אחד אמר לו יוחנן תלמידו: "רבי, פגשנו בדרך איש שגירש שדים בשמך. ביקשנו ממנו להפסיק זאת, שהרי אין הוא אחד משלנו."

³⁹"אל תמנעו ממנו, " אמר להם ישוע. "כי מי שעושה דברים כאלה בשמי לא ידבר עלי רעות.

⁴⁰כל מי שאינו נגדנו הוא לצידנו.

⁴¹מי שייתן לכם אפילו כוס מים בלבד, משום שאתם שלי, אני מבטיח לכם שיקבל את שכרו.

⁴²אבל אוי למי שיגרום לילד המאמין בי לאבד את אמונתו! לאדם כזה מוטב שיקשרו אבן כבדה לצווארו ויטביעו אותו בים. [(43-44) ]"אם ידך גורמת לך לחטוא — קצץ אותה! מוטב לחיות עם יד אחת בלבד, מאשר ללכת לגיהינום עם שתי ידיים.

⁴³

⁴⁴

⁴⁵אם רגלך גורמת לך לחטוא — כרות אותה! מוטב להיות קיטע ולחיות חיי נצח, מאשר להיות בעל שתי רגליים שמוליכות אותך לגיהינום.

⁴⁶שם לא תמות התולעת (שתכרסם בהם), והאש לא תכבה לעולם.

⁴⁷אם עינך גורמת לך לחטוא — עקור אותה! מוטב להיכנס למלכות אלוהים עיוור למחצה, מאשר להישאר בעל שתי עיניים ולראות את אש הגיהינום,

⁴⁸מקום שבו התולעת לא תמות לעולם, והאש לא תכבה לעולם. [(49-50) ]כל אדם יומלח באש. המלח הוא טוב, אך אם הוא מאבד את מליחותו הוא חסר תועלת; כיצד תוכלו להשיב לו את הטעם? על כן שימרו על המלח הנמצא בקרבכם וחיו בשלום איש עם רעהו."