Luke 12— HHH

¹בינתיים הלך וגדל מספר הנוכחים עד שהגיע לאלפים רבים, ומרוב דוחק וצפיפות דרכו אחד על רגלי השני. ישוע פנה תחילה אל תלמידיו ואמר: "היזהרו מצביעותם של הפרושים! הם מעמידים פני צדיקים תמימים בזמן שמעשיהם והתנהגותם מצביעים על היפוכו של דבר. אולם צביעות כזאת אי-אפשר להסתיר לנצח,

²כי בבוא העת כל מה שמוסתר עכשיו ייגלה, וכל מה שאינו ידוע ייוודע.

³לפיכך, כל מה שאמרתם בחשכה יישמע באור היום, וכל מה שלחשתם בין ארבעה קירות ייקרא בקולי קולות מעל גגות הבתים!

⁴"ידידים יקרים, אל תפחדו מאלה הרוצים להרוג אתכם, כי הם יכולים להמית אך ורק את הגוף, בעוד שבנפש אין הם מסוגלים לפגוע.

⁵היודעים אתם ממי עליכם לפחד? מאלוהים! כי הוא מסוגל להמית ואחר כך להשליך לגיהינום!

⁶"מה מחירן של חמש ציפורי דרור, שניים-שלושה שקלים? אף-על-פי-כן אלוהים אינו שוכח אף אחת מהן.

⁷אלוהים יודע אפילו את מספר השערות על ראשכם. לכן אל תפחדו; אתם יקרים לאלוהים יותר מציפורים רבות.

⁸"אני מבטיח לכם שכל המודה שהוא מאמין בי לפני בני-האדם, גם אני אכבד אותו ואודה בו לפני מלאכי אלוהים.

⁹אולם מי שמתכחש לי לפני בני-אדם, גם אני אתכחש לו לפני מלאכי אלוהים.

¹⁰ובכל זאת, מי שידבר נגד בן-האדם ייסלח לו, בעוד שאדם המדבר נגד רוח הקודש לא ייסלח לו לעולם.

¹¹"כאשר יביאו אתכם למשפט בבתי-הכנסת או לפני שליטים וממשלות, אל תדאגו כיצד תגנו על עצמכם וכיצד תעידו,

¹²כי רוח הקודש יגיד לכם מה לומר בזמן המתאים."

¹³איש אחד מהקהל קרא אל ישוע: "רבי, אמור בבקשה לאחי שייתן לי את חלקי בירושת אבינו."

¹⁴אולם ישוע השיב: "מי מינה אותי להיות לכם שופט ובורר?

¹⁵היזהרו מכל חמדנות, כי חיי האדם והאושר אינם תלויים בעושרו ובנכסיו."

¹⁶ישוע סיפר להם את המשל הבא: "לעשיר אחד היה שדה פורה שהניב יבול רב.

¹⁷אסמיו היו מלאים עד אפס מקום, והאיש לא ידע מה לעשות בתבואה הרבה שכבר לא יכול היה לאחסן.

¹⁸'אני יודע מה עלי לעשות!' קרא האיש. 'אהרוס את האסמים הקיימים ואבנה לעצמי אסמים גדולים יותר. כך אוכל לאחסן את התבואה הרבה שלי.

¹⁹אחר כך אומר לעצמי: יש לך מספיק כסף לשנים רבות. מעתה ואילך אל תעבוד קשה, כי אם אכול, שתה ותהנה.'

²⁰"אבל אלוהים אמר לו: 'שוטה שכמוך! הלילה תמות, ומה תעשה עם כל מה שאגרת לעצמך?'

²¹כך יקרה לכל אדם האוגר לעצמו אוצר על-פני האדמה ולא בשמים.

²²ישוע פנה אל תלמידיו ואמר: "אל תדאגו למה שתאכלו או תלבשו,

²³כי החיים חשובים הרבה יותר מהאוכל, והגוף חשוב הרבה יותר מהלבוש.

²⁴קחו לדוגמה את העורבים — הם אינם זורעים, אינם קוצרים ואין להם מחסן לאגור את מזונם. אף-על-פי-כן לא חסר להם דבר כי אלוהים מאכיל אותם ודואג להם. ואתם הרי יקרים לאלוהים הרבה יותר מן העופות!

²⁵מלבד זאת, מה תועיל דאגתכם? האם יכולה דאגתכם להוסיף עוד יום לחייכם או עוד מילימטר לקומתכם?

²⁶אם דאגתכם אינה מסוגלת לשנות דברים פעוטים כאלה, מה הטעם לדאוג לדברים גדולים יותר?

²⁷"הביטו בשושנים — הן אינן טוות ואינן אורגות, ואף-על-פי-כן אפילו שלמה המלך בכל תפארתו לא היה לבוש יפה מהן!

²⁸ואם אלוהים מלביש את פרי השדה הצומחים היום ונובלים מחר, האם אינכם חושבים שילביש גם אתכם, חסרי אמונה שכמותכם?

²⁹אל תדאגו למה שתאכלו ותשתו ואל תדאגו שמא לא יספק לכם אלוהים את מה שאתם צריכים.

³⁰בני-אדם שאינם מאמינים באלוהים דואגים יום-יום למה שיאכלו וישתו, אולם אביכם שבשמים יודע בדיוק מה אתם צריכים.

³¹דאגו לכל הקשור באלוהים ובמלכותו, והוא יספק לכם יום-יום את כל צרכיכם.

³²"אל תפחד, עדר קטן, כי אביכם שבשמים משתוקק להעניק לכם את מלכותו.

³³מכרו את רכושכם ותנו כסף לנזקקים. מעשה זה יגדיל את אוצרכם בשמים, ואוצר בשמים לעולם לא ייפגם. כן, אוצרכם לעולם לא ידלדל, גנב לא יוכל לגנבו ועש לא יכרסם בו.

³⁴במקום שבו נמצא אוצרכם שם נמצא גם לבכם ומחשבותיכם.

³⁵"היו מוכנים לכל מה שיקרה — כשאתם לבושים ובידכם נר דולק —

³⁶כמשרתים המצפים לשובו של אדונם מהחתונה. כשיבוא אדונם וידפוק בדלת, יפתחו לו מיד.

³⁷שמחה גדולה מצפה לאלה שיהיו מוכנים לשובו של האדון, כי הוא בעצמו יושיב אותם ליד השולחן וישרת אותם.

³⁸אולי הוא יבוא בלילה, ואולי בבוקר השכם. אך בכל עת שיבוא תהיה שמחה גדולה לכל המשרתים שימצא אותם מוכנים לבואו.

³⁹"אילו ידעו את השעה, היו כולם מתכוננים לבואו, כשם שהיו מתכוננים לבואו של גנב אילו ידעו מתי יבוא.

⁴⁰גם אתם היו מוכנים תמיד, כי בן-האדם יבוא בשעה בלתי צפויה."

⁴¹"אדון," פתח פטרוס בשאלה, "האם מכוון המשל הזה אלינו בלבד או אל כולם?"

⁴²"משל זה מכוון אל כל אדם נאמן ונבון, אשר אדוניו הפקיד בידו את האחריות להשגיח על עבדיו ולדאוג לכלכלתם," השיב האדון.

⁴³"אם אדוניו ישוב וימצא כי מילא את תפקידו בנאמנות, הוא יברך אותו

⁴⁴ויגמול לו על נאמנותו — אדוניו ימנה אותו כאחראי על כל רכושו.

⁴⁵"אבל אם יחשוב האדם בלבו: 'אדוני יכול לשוב בעוד זמן רב.' ובינתיים יכה את העבדים והשפחות שנמסרו להשגחתו, ויבלה את זמנו באכילה, בשתייה ובהוללות —

⁴⁶אדוניו ישוב במפתיע, יפטר אותו מתפקידו ויחליט שמקומו בין המרדנים והבלתי-נאמנים.

⁴⁷הוא גם ייענש בכל חומרת הדין, מאחר שידע את חובתו וסירב למלא אותה.

⁴⁸"לעומת זאת, אדם שלא ידע את רצון אדוניו ועשה מעשה המחייב עונש, לא ייענש בכל חומרת הדין. מי שקיבל הרבה יידרש ממנו הרבה חזרה, כי אחריותו גדולה משל אחרים.

⁴⁹"באתי להצית אש בעולם, ואני מייחל שמשימתי תושלם.

⁵⁰טבילה נוראה מצפה לי, ועד שאעבור אותה אני שרוי במצוקה גדולה.

⁵¹אתם חושבים שבאתי להשכין שלום בארץ? טעות בידיכם; באתי לגרום למחלוקת,

⁵²מעתה ואילך תפלגנה משפחות; שלושה מבני המשפחה יהיו בעדי ושניים נגדי — או להיפך.

⁵³אב יחלוק על בנו; בן יחלוק על אביו; אם תחלוק על בתה; בת תחלוק על אמה; החמה תחלוק על כלתה; והכלה תחלוק על חמותה."

⁵⁴ישוע פנה אל ההמון ואמר: "כשאתם רואים עננים עולים מן המערב אתם אומרים: 'עומד לרדת גשם.' ואתם צודקים.

⁵⁵כשנושבת רוח דרומית אתם אומרים: 'יהיה חמסין'. ואתם צודקים.

⁵⁶צבועים! אתם יודעים לפרש את סימני הטבע בשמים ובארץ, אבל אתם מסרבים להבין את משמעות העת שבה אנו חיים.

⁵⁷מדוע אינכם מסוגלים להחליט בעצמכם מה נכון?

⁵⁸"כשאתה פוגש את יריבך בדרך לבית-המשפט, השתדל להשלים איתו וליישב את הסכסוך לפני שתגיעו לשופט, אחרת השופט עלול להשליך אותך לכלא.

⁵⁹ואם כך יהיה, לא תצא מהכלא עד שתשלם את מלוא חובתך!"