Luke 10— HHH

¹לאחר מכן בחר האדון שבעים תלמידים נוספים, ושלח אותם לפניו בזוגות אל הערים והכפרים שבהם עמד לבקר.

²"מאחר שהקציר רב והפועלים מעטים," אמר להם ישוע, "התחננו לאלוהים שישלח פועלים נוספים לעזור לכם בעבודתכם למענו.

³לכו עתה וזכרו שאני שולח אתכם כשלוח כבשים בין זאבים.

⁴אל תיקחו אתכם כסף, חפצים אישיים ואף לא זוג נעליים נוסף, ואל תעצרו בדרך לשוחח עם איש.

⁵"בכניסתכם לכל בית ברכו אותו תחילה לשלום.

⁶אם באותו בית גר אדם אוהב שלום, הברכה תתקיים, ואם אין הוא אוהב שלום באותו בית — הברכה תשוב אליכם.

⁷"בבואכם אל כפר או עיר אל תעברו מבית מארח אחד לאחר, אלא התארחו בבית אחד בלבד, ואל תהססו לאכול ולשתות כל מה שמגישים לכם, כי הפועל ראוי לשכרו.

⁸בכל עיר שבה מקבלים אתכם בשמחה איכלו את המוגש לפניכם,

⁹רפאו את החולים ואמרו להם: 'מלכות האלוהים קרובה אליכם.'

¹⁰בעיר שבה לא מקבלים אתכם צאו לרחובות וקראו:

¹¹'כמחאה על התנהגותכם אנחנו מנערים את אבק עירכם שדבק ברגלינו, אולם דעו לכם שאכן קרובה מלכות האלוהים!'

¹²אני אומר לכם שאפילו לסדום המרושעת יהיה קל יותר ביום הדין מאשר לעיר הזאת.

¹³אוי ואבוי לכן, כורזין ובית-צידה! אילו חוללתי בצור ובצידון את הנסים שחוללתי בקרבכן, מזמן היו שם כולם חוזרים בתשובה ולובשים שק ואפר לאות חרטה.

¹⁴כן, צור וצידון תקבלנה עונש קל משלכן ביום הדין!

¹⁵ואתם, אנשי כפר-נחום, החושבים אתם שירוממו אתכם לשמים? לגיהינום תרדו!"

¹⁶ישוע המשיך לדבר אל התלמידים: "מי ששומע לכם שומע לי; מי שמזלזל בכם מזלזל בי; ומי שמזלזל בי מזלזל באלוהים אשר שלח אותי."

¹⁷כעבור זמן-מה חזרו שבעים השליחים אל ישוע ודיווחו לו בשמחה: "אדוננו, אפילו השדים נכנעים לנו כשאנו מצווים עליהם בשמך!"

¹⁸"אכן," ענה ישוע, "ראיתי את השטן נופל מן השמים כברק!

¹⁹באמת הענקתי לכם סמכות וכוח להתגבר על כל כוחות האויב, ולרמוס נחשים ועקרבים. דבר לא יוכל לפגוע בכם!

²⁰אף-על-פי-כן עליכם לשמוח לא משום שאתם יכולים להתגבר על השדים, אלא משום ששמותיכם כתובים בשמים!"

²¹לאחר מכן נמלא ישוע שמחת רוח הקודש וקרא: "אבי, אדון השמים והארץ, אני מודה לך על שהסתרת דברים אלה מפני חכמים ומשכילים, וגילית אותם לאנשים פשוטים שבוטחים בך כמו ילדים. כן, תודה לך אבי, מפני שכך רצית.

²²הכול נמסר לי מאבי; אף אחד אינו מכיר ממש את הבן, מלבד האב, ואף אחד אינו מכיר ממש את האב, מלבד הבן ואלה שהוא בוחר לגלות להם את האב."

²³ישוע פנה אל תלמידיו ואמר להם בשקט: "זכות גדולה נפלה בחלקכם, שיכולים אתם לראות את אשר ראיתם.

²⁴נביאים ומלכים רבים השתוקקו לראות ולשמוע את אשר אתם ראיתם ושמעתם, אולם הם לא יכלו."

²⁵פעם רצה אחד מחכמי-התורה לנסות את ישוע. "רבי," שאל החכם, "מה עלי לעשות כדי לזכות בחיי נצח?"

²⁶"מה אומרת על כך התורה?" השיב לו ישוע בשאלה.

²⁷"התורה אומרת: 'ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך; ואהבת לרעך כמוך'," השיב החכם.

²⁸"נכון מאוד," אישר ישוע. 'אם תקיים מצוות אלה תזכה בחיי נצח."

²⁹החכם רצה להצדיק את רגשותיו (מפני שלא אהב אנשים מסוימים), ולכן שאל: "מיהו רעי?"

³⁰ישוע השיב במשל: "יהודי אחד הלך בדרך מירושלים ליריחו והותקף על-ידי שודדים. הם הפשיטו את בגדיו מעליו, גזלו את כספו, הכו אותו באכזריות והשאירו אותו בצד הדרך פצוע קשות.

³¹במקרה עבר שם כהן אחד, אולם בראותו את הפצוע עבר לצדו השני של השביל.

³²עבר במקום גם איש משבט לוי. הוא הביט בפצוע המוטל בצד הדרך, אולם המשיך בדרכו.

³³הזדמן למקום שומרוני אחד, ובראותו את הפצוע נמלא רחמים.

³⁴השומרוני ניגש אל הפצוע, משח את פצעיו וחבש אותם, לאחר מכן הרכיב אותו על חמורו והביאו לאכסניה, שם טיפל בו והאכיל אותו.

³⁵למחרת, לפני שהמשיך בדרכו, שילם השומרוני סכום כסף לבעל האכסניה ואמר: 'דאג בבקשה לכל מחסורו של הפצוע, ואם לא יספיק הכסף — אשלם את החסר בשובי.'

³⁶"מי מהשלושה היה לדעתך רע טוב לאיש הפצוע?"

³⁷"האדם שריחם עליו," השיב החכם. "נכון," הסכים איתו ישוע. "לך ועשה כמוהו."

³⁸ישוע ותלמידיו המשיכו בדרכם, וכשהגיעו לאחד הכפרים הזמינה אותם אישה בשם מרתא להתארח בביתה.

³⁹אחותה מרים התיישבה על הארץ לרגלי ישוע והקשיבה לדבריו.

⁴⁰מרתא חשה לחץ מהעבודה שבהכנת ארוחה גדולה לכולם, ומשום כך פרצה לחדר וקראה: "נכון שאין זה הוגן שאחותי תשאיר לי את כל העבודה? אמור לה בבקשה שתבוא לעזור לי."

⁴¹"מרתא, יקירתי," השיב לה האדון, "את דואגת לכל כך הרבה דברים. עליך לדאוג לדבר אחד בלבד. מרים בחרה בדבר האחד הזה אשר לא יילקח ממנה."