Acts 7— HHH

¹"האם נכונות ההאשמות האלה?" שאל הכהן הגדול את סטפנוס.

²"הקשיבו אלי, אנשים, אחים וזקנים נכבדים!" השיב סטפנוס. "אלוהי הכבוד נגלה אל אברהם אבינו בארם נהריים, לפני שיצא לחרן,

³ואמר לו לעזוב את ארץ מולדתו, להיפרד מבני משפחתו וללכת אל הארץ שה' ינחה אותו אליה.

⁴אברהם עזב את אור כשדים וגר בחרן עד מות אביו. לאחר מכן הביא אותו ה' לכאן, לארץ הזאת אשר אתם גרים בה עכשיו.

⁵אלוהים לא נתן לאברהם רכוש משלו - אפילו לא חלקת-אדמה קטנה; הוא רק הבטיח לו שבמרוצת הזמן תשתייך כל הארץ לאברהם ולצאצאיו, אך כי באותה עת לא היה לו עדיין ילד.

⁶כמו-כן אמר לו אלוהים שצאצאיו אלה יעזבו את ארצם ויגורו בארץ זרה, ושם יהיו עבדים במשך 400 שנה.

⁷אולם אלוהים הבטיח לאברהם שיעניש את הארץ אשר תשעבד אותם, ושלאחר מכן יצאו ויעבדו אותו כאן.

⁸"באותה עת נתן ה' לאברהם את מצוות המילה, כהוכחה לברית שכרת עם אברהם, וכאשר נולד בנו יצחק מל אותו אברהם ביום השמיני לחייו. כעבור זמן יצחק מל את יעקב, ויעקב את שנים-עשר האבות.

⁹"אותם אנשים שהיו לאבות האומה הישראלית קנאו ביוסף אחיהם, ומכרו אותו כעבד לישמעאלים שהיו בדרכם למצרים. אולם אלוהים היה עם יוסף

¹⁰והציל אותו מכל צרותיו. אלוהים העניק ליוסף חן רב וחכמה בלתי-רגילה, אשר מצאו-חן בעיני פרעה מלך מצרים, ומשום כך מינה אותו פרעה למושל על כל ארץ מצרים ולאחראי על כל ענייני הארמון.

¹¹"כעבור זמן-מה שרר רעב כבד אשר גרם סבל רב במצרים ובכנען, ולאבותינו לא היה מה לאכול.

¹²כאשר שמע יעקב שיש עדיין אוכל במצרים, שלח לשם את בניו בפעם הראשונה כדי לקנות מה שיוכלו להשיג.

¹³בביקורם השני במצרים גילה להם יוסף את זהותו ואף הציג אותם לפני פרעה.

¹⁴יוסף שלח להביא מארץ כנען את יעקב אביו ואת כל בני-משפחתו, כולם יחד מנו שבעים וחמש איש, והזמין אותם לגור איתו במצרים.

¹⁵וכך ירד יעקב למצרים. לאחר שמתו יעקב ובניו,

¹⁶נלקחו גופותיהם לשכם ונקברו בקבר שקנה אברהם מיד בני-חמור.

¹⁷"כשקרב המועד שקבע אלוהים לשחרור בני-ישראל מעבדותם, כפי שהבטיח לאברהם אבינו, התרבה עם ישראל במצרים במהירות גדולה.

¹⁸ואז עלה לשלטון מלך אשר לא כיבד את זכרו של יוסף.

¹⁹מלך זה נהג בעמנו ברשעות ובאכזריות, וציווה על אבותינו להפקיר את ילדיהם למוות.

²⁰"באותה תקופה נולד משה, שהיה טוב בעיני אלוהים, והוריו הסתירוהו בביתם במשך שלושה חודשים.

²¹כשלא יכלו הוריו להסתיר אותו יותר נאלצו להוציאו מן הבית, מצאה אותו בת פרעה ואימצה אותו לה לבן.

²²משה לומד בכל חכמת מצרים, גדל והיה לנואם מחונן ולאיש-מעשים דגול.

²³"יום אחד עלה בדעתו של משה לבקר את אחיו בני-ישראל, והוא בן ארבעים.

²⁴בעת ביקורו ראה איש מצרי מתאכזר אל ישראלי. משה ניגש אל המצרי והרג אותו.

²⁵הוא קיווה שאחיו יבינו שאלוהים שלח אותו לעזור להם, אך הם לא הבינו זאת.

²⁶"למחרת שוב ביקר משה את בני-עמו, והפעם ראה שני ישראלים רבים ביניהם. הוא ניסה להפריד ביניהם ואמר: 'הרי אחים אתם; מדוע אתם מתקוטטים?'

²⁷"אולם האיש שהחל בקטטה דרש ממשה להסתלק ולא להתערב. 'מי מינה אותך למושל ושופט עלינו?' שאל.

²⁸'האם אתה עומד להרוג אותי כשם שהרגת אתמול את המצרי?'

²⁹לשמע דברים אלה ברח משה למדיין, ושם נולדו שני בניו.

³⁰"כעבור ארבעים שנה נגלה אליו מלאך ה' במדבר הר-סיני מתוך הסנה הבוער.

³¹המראה הבלתי-רגיל הפליא את משה; הוא רץ אל הסנה כדי להביט בו מקרוב, ואז שמע את קול ה':

³²'אנוכי אלוהי אבותיך - אלוהי אברהם, יצחק ויעקב!' משה רעד מפחד ולא העז להרים את עיניו.

³³"לפני כן אמר אלוהים למשה: 'של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא.

³⁴ואלוהים המשיך: 'ראה ראיתי את עוני עמי אשר במצרים, ואת צעקתם שמעתי... וארד להצילו... ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני-ישראל ממצרים.

³⁵"המדובר באותו משה אשר בני-ישראל דחוהו זמן-מה קודם לכן כאשר מחו: 'מי מינה אותך למושל ושופט עלינו?' אותו משה נשלח אליהם עתה להיות להם למנהיג ולמושיע!

³⁶בעזרת ניסים גדולים וכבירים הוציא משה את עמו מארץ מצרים, העבירם דרך ים סוף, ולאחר מכן נדד איתם במדבר ארבעים שנה.

³⁷זהו אותו משה אשר אמר לבני-ישראל: 'נביא מקרבך - מאחיך - כמוני, יקים לך ה' אלוהיך, אליו תשמעון'.

³⁸כשהתקהלו בני-ישראל במדבר, משה היה האיש שתיווך בינם לבין המלאך שנתן להם את תורת ה' - את דבר האלוהים החי - בהר סיני.

³⁹"אולם אבותינו דחו את משה ורצו לשוב למצרים.

⁴⁰'עשה לנו אלוהים אחרים, כדי שידריכו אותנו חזרה,' ביקשו מאהרון, 'כי איננו יודעים מה קרה למשה אשר הוציא אותנו ממצרים.'

⁴¹וכך עשו להם בני ישראל עגל-זהב, הקריבו לו קורבנות, ושמחו באליל שיצרו במו ידיהם.

⁴²"משום כך פנה להם ה' עורף והניח להם לסגוד לשמש, לירח ולכוכבים כמו לאלים! בספר עמוס שואל ה' את עם ישראל: 'האם לי הקרבתם את הקורבנות במשך אותן ארבעים שנה במדבר?

⁴³לא! התעניינותכם האמיתית הייתה באלילים שלכם: בסוכתו של מולך, בכוכבו של רמפן, ובכל הצלמים שעשיתם לכם. משום כך אגרש אתכם מכאן לארץ רחוקה - עד מעבר לבבל אגלה אתכם!.

⁴⁴"במשך נדודיהם במדבר נשאו אותם אבותינו את משכן העדות, ובתוכו שמרו את לוחות-הברית. משכן זה נבנה בדיוק לפי הדגם שהראה המלאך למשה.

⁴⁵שנים רבות לאחר מכן, כשפקד יהושע על הקרבות נגד הגויים שישבו בכנען, הביאו האבות את המשכן הזה אל ארצם החדשה, ושם הוא נשאר עד ימי דוד המלך.

⁴⁶"דוד, שמצא-חן בעיני אלוהים, ביקש את הזכות לבנות מקדש קבע לאלוהי יעקב.

⁴⁷אולם רק בנו של דוד, שלמה, זכה לבנות את המקדש הזה. [(48-49) ]ובכל זאת, אלוהים אינו שוכן במקדש מעשה ידי-אדם. 'השמים כסאי,' אמר ה' בפי ישעיהו הנביא, 'והארץ - הדום רגלי. אי-זה בית אשר תבנו לי? ואי-זה מקום מנוחתי?

⁴⁸

⁴⁹

⁵⁰(הלא) את כל אלה ידי עשתה!'.

⁵¹"הו עם קשה עורף ועובד אלילים! עד מתי תמשיכו להתנגד לרוח הקודש? אתם נוהגים בדיוק כמו אבותיכם - גם הם התנגדו לרוח הקודש.

⁵²האם יכולים אתם לנקוב בשמו של נביא אחד שאבותיכם לא רדפו אותו? הם אפילו הרגו את אלה שניבאו את בואו של המשיח הצדיק - זה שבגדתם בו ורצחתם אותו!

⁵³אכן, בכוונה תחילה הפרתם את תורת ה', אשר נמסרה לכם באמצעות המלאכים."

⁵⁴כששמעו חברי הסנהדרין את האשמותיו של סטפנוס, נמלאו זעם וחרקו בשיניהם.

⁵⁵אך סטפנוס, שהיה מלא רוח הקודש, נעץ מבטו בשמים, וראה את כבוד האלוהים ואת ישוע עומד לימין האלוהים.

⁵⁶"הנני רואה את השמים נפתחים, ואת ישוע המשיח עומד לימין האלוהים!" אמר להם סטפנוס.

⁵⁷לשמע דברים אלה אטמו את אוזניהם, צרחו בכל כוחם והתנפלו עליו.

⁵⁸הם גררו אותו אל מחוץ לעיר ורגמו אותו באבנים. מבצעי גזר-הדין פשטו את מעיליהם, והניחו אותם למשמרת לרגלי בחור אחד בשם שאול.

⁵⁹בשעה שפגעו בו האבנים זו אחר זו התפלל סטפנוס: "אדוני, ישוע, קבל נא את רוחי!"

⁶⁰ואז נפל על ברכיו וזעק: "אדוני, סלח להם על החטא הזה!" ובאותו רגע נפח את נשמתו.