Acts 2— HHH

¹שבעה שבועות חלפו מאז מותו של ישוע ותחייתו מן המתים, ויום חג השבועות הגיע. כשהתאספו המאמינים יחד באותו יום,

²נשמע לפתע קול סערה גדולה מן השמים, והרעש מילא את הבית שבו ישבו.

³הנוכחים ראו מעין לשונות אש קטנות יורדות ונחות על ראשיהם,

⁴וכל אחד מהם נמלא ברוח הקודש והחל לדבר בשפה שלא הייתה מוכרת לו, כי רוח הקודש העניק להם יכולת זאת.

⁵הרבה יהודים אדוקים מארצות שונות עלו לירושלים לרגל החג,

⁶ובשמעם את רעש הסערה מעל הבית ההוא, מיהרו אל המקום כדי לראות מה קרה. לתדהמתם הרבה כל אחד שמע את התלמידים מדברים בשפה שלו.

⁷"כיצד ייתכן הדבר?" שאלו עולי-הרגל. "הלא כל האנשים האלה גרים בגליל!

⁸כיצד הם יכולים לדבר בשפות המדוברות בארצות מולדתנו?

⁹הרי אנחנו פרתיים, מדיים, עילמיים, אנשי ארם-נהריים, יהודה, קפודקיה, פונטוס, אסיה הקטנה;

¹⁰פרוגיה, פמפוליה, מצרים; יש בינינו אנשים מהאזורים שליד קוריניה שבלוב, ומרומא;

¹¹יהודים וגרים, כרתים וערבים - וכל אחד מאיתנו שומע בשפתו כיצד אנשים אלה מספרים על מעשיו של אלוהים ועל נפלאותיו!"

¹²כולם עמדו שם נבוכים ומבולבלים. "מה פירושו של הדבר?" שאלו זה את זה.

¹³אולם בקרב הקהל היו גם כאלה שלעגו: "הם סתם שיכורים!"

¹⁴שמעון פטרוס צעד קדימה, יחד עם אחד-עשר השליחים, ופנה אל ההמון: "תושבי ירושלים ואורחיה, הקשיבו היטב לדברי.

¹⁵אחדים מכם טוענים שאנשים אלה שיכורים, אבל דעו לכם שהם אינם שיכורים! בני-אדם אינם נוהגים להשתכר בשעה תשע בבוקר!

¹⁶מה שאתם רואים כאן הבוקר כבר נובא לפני שנים רבות בפי יואל הנביא, אשר אמר:

¹⁷"'והיה אחרי כן (באחרית הימים),' אמר אלוהים, 'אשפוך את רוחי על כל בשר. ונבאו בניכם ובנותיכם, זקניכם חלמות יחלמון, בחוריכם חזינות יראו.

¹⁸וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי.

¹⁹ונתתי מופתים בשמים ובארץ — דם ואש ותימרות עשן.

²⁰השמש יהפך לחשך, והירח - לדם, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא.

²¹והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט!'.

²²"אנשי ישראל, הקשיבו!" המשיך פטרוס. "אלוהים אישר בפומבי שישוע המשיח אכן שליח משמים, באמצעות הניסים והנפלאות שחולל על-ידו, ואתם יודעים זאת היטב, שהרי הניסים והנפלאות נעשו אצלכם.

²³אולם אלוהים, שפעל לפי תוכניתו הערוכה מראש, הרשה לכם להסגיר את ישוע לידי הרומאים, כדי שיוקיעו אותו ויהרגוהו.

²⁴ואז אלוהים שחרר אותו מייסורי המוות והחזירו לחיים, כי המוות לא יכול היה להחזיק בו!

²⁵"דוד המלך דיבר על ישוע כשאמר: 'שויתי ה' לנגדי תמיד, כי מימיני בל אמוט.

²⁶לכן שמח לבי ויגל כבודי, אף בשרי ישכן לבטח,

²⁷כי לא תעזב נפשי לשאול; לא תתן חסידיך לראות שחת.

²⁸תודיעני ארח חיים, שבע שמחות את פניך, נעימות בימינך נצח'.

²⁹"אחים יקרים, חשבו נא! הרי דוד לא התכוון לעצמו כשאמר את הדברים שציטטתי זה עתה, שהרי הוא מת ונקבר, וקברו נמצא בעירנו עד היום הזה.

³⁰אולם דוד היה נביא, ועל כן ידע היטב שה' הבטיח, בשבועה נצחית, שאחד מצאצאיו יהיה המשיח ויישב על כסאו.

³¹דוד חזה את העתיד הרחוק וניבא את תחייתו של המשיח, באמרו שנפש המשיח לא תישאר בשאול, ושגופו לא יירקב.

³²הוא דיבר על המשיח, וכולנו עדים לכך שישוע זה, שעליו אנו מדברים, באמת קם מן המתים.

³³"עתה יושב ישוע בשמים לימין האלוהים, וכפי שהובטח העניק לו אלוהים את הסמכות לשלוח את רוח הקודש, אשר גרם לכל מה שאתם רואים ושומעים היום.

³⁴"לא, דוד לא התייחס אל עצמו בדברים שאמר, שהרי הוא מעולם לא עלה לשמים. מלבד זאת, דוד הוסיף ואמר במקום אחר: 'נאם ה' לאדני, שב לימיני,

³⁵עד אשית את אויביך הדם לרגליך'.

³⁶משום כך אני קורא אל בית ישראל: דעו לכם שאלוהים הפקיד את ישוע, אשר צלבתם, להיות האדון והמשיח!"

³⁷דבריו של פטרוס נגעו ללב השומעים, והם פנו אליו ואל השליחים האחרים בשאלה: "אחים, מה עלינו לעשות?"

³⁸"עליכם לחזור בתשובה ולהיטבל בשם ישוע המשיח, כדי שייסלחו לכם חטאיכם," השיב פטרוס. "ואז תקבלו את מתנת רוח הקודש.

³⁹כי ה' הבטיח לתת את רוח הקודש לכל מי שיקרא בשם ה' אלוהינו, וגם לבניו - לרחוקים ולקרובים."

⁴⁰פטרוס המשיך לספר להם על ישוע, והפציר בכל מאזיניו לחזור בתשובה ולהינצל מהדור הסורר הזה.

⁴¹כשלושת אלפים איש האמינו באותו יום לדבריו של פטרוס ונטבלו במים.

⁴²הם הצטרפו אל יתר המאמינים, והשתתפו בקביעות בשיעוריהם של השליחים, בבציעת הלחם (כמצוות ישוע לזיכרון מותו) ובאסיפות תפילה.

⁴³הניסים והנפלאות הרבים שחוללו השליחים מלאו את כולם יראת-כבוד לאלוהים.

⁴⁴כל המאמינים התמידו להתאסף יחד, וחילקו ביניהם את כל מה שהיה להם.

⁴⁵הם מכרו את כל רכושם, והתחלקו בכספם עם הנצרכים.

⁴⁶מדי יום הם השתחוו יחד בבית-המקדש, נפגשו בבתיהם בקבוצות, לשם התחברות, ואכלו יחד את ארוחותיהם בשמחה ובהכרת-תודה.

⁴⁷הם הללו את אלוהים, והם מצאו-חן בעיני כל העם. מדי יום הוסיף להם ה' את אלה שנושעו.