1בימים ההם בא יוחנן המטביל ויהי קרא במדבר יהודה לאמר׃
2שובו כי מלכות השמים הגיעה׃
3הלא־זה הוא אשר נבא עליו ישעיהו הנביא לאמר קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו מסלותיו׃
4והוא יוחנן לבושו שער גמלים ואזור עור במתניו ומאכלו חגבים ודבש היער׃
5ויצאו אליו ישבי ירושלים וכל־יהודה וכל־ככר הירדן׃
6ויטבלו על־ידו בירדן מתודים את־חטאתם׃
7ויהי כראותו רבים מן־הפרושים והצדוקים נגשים לטבילתו ויאמר להם ילדי הצפעונים מי השכיל אתכם להמלט מן־הקצף הבא׃
8לכן עשו פרי הראוי לתשובה׃
9ואל־תחשבו בלבבכם לאמר אברהם הוא אבינו כי אני אמר לכם כי מן־האבנים האלה יכול האלהים להקים בנים לאברהם׃
10וכבר הושם הגרזן על־שרש העצים והנה כל־עץ אשר איננו עשה פרי טוב יגדע וישלך באש׃
11הן אנכי טובל אתכם במים לתשובה והבא אחרי חזק הוא ממני אשר אינני ראוי לשאת נעליו והוא יטבל אתכם ברוח הקדש ובאש׃
12אשר בידו המזרה וזרה את־גרנו ואסף את־דגנו אל־אוצרו ואת־המץ ישרפנו באש אשר לא תכבה׃
13ויבא ישוע מן־הגליל הירדנה אל־יוחנן להטבל על־ידו׃
14ויוחנן חשך אותו לאמר אני צריך להטבל על־ידך ואתה בא אלי׃
15ויען ישוע ויאמר אליו הניחה לי כי כן נאוה לנו למלא כל־הצדקה וינח לו׃
16ויהי כאשר נטבל ישוע וימהר לעלות מן־המים והנה נפתחו־לו השמים וירא את־רוח אלהים יורדת כיונה ונחה עליו׃
17והנה קול מן־השמים אומר זה בני ידידי אשר־רצתה נפשי בו׃