1ויהי מקץ ימים בשובו אל־כפר נחום וישמעו כי־הוא בבית׃
2ויאספו רבים מהרה עד־אפס מקום לעמד אף־מחוץ לפתח וידבר אליהם את־הדבר׃
3ויבאו אליו אנשים נשאים איש נכה אברים וישאהו בארבעה׃
4ולא יכלו לגשת אליו מפני העם ויסירו את־הגג במקום אשר היה שם ויחתרו חתירה ויורידו את־המשכב אשר שכב עליו נכה האברים׃
5ויהי כראות ישוע את־אמונתם ויאמר אל־נכה האברים בני נסלחו־לך חטאתיך׃
6ויהיו מן־הסופרים יושבים שם וחושבים בלבם לאמר׃
7מה־ידבר זה גדופים כאלה מי יוכל לסלח חטאים בלתי האלהים לבדו׃
8וידע ישוע ברוחו כי־ככה חשבו בלבבם ויאמר אליהם מדוע תחשבו כאלה בלבבכם׃
9מה הנקל האמר אל־נכה האברים נסלחו־לך חטאתיך אם־אמור קום שא את־משכבך והתהלך׃
10אך למען תדעון כי לבן־האדם יש השלטן לסלח חטאים בארץ ויאמר אל־נכה האברים׃
11לך אני אומר קום שא את־משכבך ולך אל־ביתך׃
12ויקם פתאם וישא את־משכבו ויצא לעיני כלם עד כי־השתממו כלם וישבחו את־האלהים לאמר מעולם לא־ראינו כזאת׃
13וישב לצאת אל־יד הים ויבאו אליו כל־העם וילמדם׃
14ויהי בעברו וירא את־לוי בן־חלפי ישב בבית המכס ויאמר אליו לכה אחרי ויקם וילך אחריו׃
15ויהי כאשר הסב בביתו ויסבו מוכסים וחטאים רבים עם־ישוע ועם־תלמידיו כי רבים היו ההלכים אחריו׃
16והסופרים והפרושים ראו אותו אכל עם־המוכסים והחטאים ויאמרו אל־תלמידיו למה־זה עם־החטאים והמוכסים אכל רבכם׃
17וישמע ישוע ויאמר החזקים אינם צריכים לרפא כי אם־החולים לא באתי לקרא הצדיקים כי אם־החטאים לתשובה׃
18ותלמידי יוחנן והפרושים היו צמים ויבאו ויאמרו אליו מדוע תלמידי יוחנן ותלמידי הפרושים צמים ותלמידיך אינם צמים׃
19ויאמר אליהם ישוע איך יוכלו בני החפה לצום בעוד החתן עמהם כל־ימי היות החתן עמהם לא יוכלו לצום׃
20הנה ימים באים ולקח מאתם החתן ואז יצומו בימים ההם׃
21אין־תפר טלאי חדש על־שמלה בלה כי אז ינתק הטלאי החדש מן־השמלה ותרע הקריעה׃
22ואין נתן יין חדש בנאדות בלים כי אז יבקע היין את־הנאדות והיין ישפך והנאדות יאבדו אבל בנאדות חדשים ינתן היין החדש׃
23ויהי כעברו בשבת בין הקמה ויחלו תלמידיו לקטף מלילת בלכתם׃
24ויאמרו אליו הפרושים ראה מה־המה עשים בשבת דבר אשר־לא יעשה׃
25ויאמר אליהם הכי לא קראתם את־אשר עשה דוד בהיתו חסר ורעב הוא ואשר היו אתו׃
26כי־בא אל־בית אלהים בימי אביתר הכהן הגדול ויאכל את־לחם הפנים אשר לא נכון לאכלה כי אם־לכהנים ויתן גם־לאנשים אשר אתו׃
27ויאמר אליהם השבת נעשה בעבור האדם ולא האדם בעבור השבת׃
28לכן בן־האדם אדון הוא גם לשבת׃