1ויהי בימים ההם ותצא פקדה מאת הקיסר אוגוסטוס לספר את־כל־ישבי תבל׃
2וזה המפקד היה הראשון בהיות קוריניוס שליט בסוריא׃
3וילכו כלם להתפקד איש לעירו׃
4ויעל גם־יוסף מן־הגליל מעיר נצרת אל־יהודה לעיר דוד הנקראה בית־לחם כי־היה מבית דוד וממשפחתו׃
5להתפקד עם־מרים המארשה לו והיא הרה׃
6ויהי בהיותם שם וימלאו ימיה ללדת׃
7ותלד את־בנה הבכור ותחתלהו ותשכיבהו באבוס כי לא־היה להם מקום במלון׃
8ורעים היו בארץ ההיא לנים בשדה ושמרים את־משמרות הלילה בעדרם׃
9והנה מלאך יהוה נצב עליהם וכבוד יהוה הופיע עליהם מסביב וייראו יראה גדולה׃
10ויאמר אליהם המלאך אל־תיראו כי הנני מבשר אתכם שמחה גדולה אשר תהיה לכל־העם׃
11כי היום ילד לכם בעיר דוד מושיע אשר הוא המשיח האדון׃
12וזה לכם האות תמצאון ילד מחתל ומנח באבוס׃
13ויהי פתאם אצל המלאך המון צבא השמים והם משבחים את־האלהים ואמרים׃
14כבוד במרומים לאלהים ובארץ שלום בבני אדם רצונו׃
15ויהי כאשר עלו מעליהם המלאכים השמימה ויאמרו הרעים איש אל־רעהו נעברה־נא עד בית־לחם ונראה המעשה הזה אשר הודיענו יהוה׃
16וימהרו לבוא וימצאו את־מרים ואת־יוסף ואת־הילד שכב באבוס׃
17ויראו וישמיעו את־הדבר הנאמר אליהם על־הילד הזה׃
18וכל־השמעים תמהו על הדברים אשר־דברו אליהם הרעים׃
19ומרים שמרה את־הדברים האלה ותחשבם בלבה׃
20וישובו הרעים מהללים ומשבחים את־האלהים על־כל אשר שמעו וראו כפי־אשר נאמר אליהם׃
21ויהי במלאת לילד שמנה ימים וימול ויקרא שמו ישוע כשם אשר קרא־לו המלאך בטרם הרה בבטן׃
22וימלאו ימי טהרה לפי תורת משה ויעלהו לירושלים להעמידו לפני יהוה׃
23כאשר כתוב בתורת יהוה כל־זכר פטר רחם יקרא קדש ליהוה׃
24ולתת קרבן כאמור בתורת יהוה שתי תרים או שני בני יונה׃
25והנה איש היה בירושלים ושמו שמעון והוא איש צדיק וחסיד מחכה לנחמת ישראל ורוח הקדש היה עליו׃
26ולו נגלה ברוח הקדש כי לא יראה־מות עד־ראותו את־משיח יהוה׃
27ויבא ברוח אל־המקדש ויהי כאשר הביאו הוריו את־הילד ישוע לעשות עליו כמשפט התורה׃
28ויקחהו על־זרעותיו ויברך את־האלהים ויאמר׃
29עתה תפטר את־עבדך כדברך אדני בשלום׃
30כי־ראו עיני את־ישועתך׃
31אשר הכינות לפני כל־העמים׃
32אור לגלות עיני הגוים ותפארת ישראל עמך׃
33ויוסף ואמו תמהים על־הדברים הנאמרים עליו׃
34ויברך אותם שמעון ויאמר אל־מרים אמו הנה־זה מוסד לנפילה ולתקומה לרבים בישראל ולאות מריבה׃
35וגם־בנפשך תחתר חרב למען תגלינה מחשבות לבב רבים׃
36ותהי־שם חנה אשה נביאה בת־פנואל משבט אשר והיא באה בימים וחיתה עם־בעלה שבע שנים אחרי בתוליה׃
37והיא אלמנה כארבע ושמונים שנה ולא משה מן־המקדש ובצום ובתחנונים עבדה את־האלהים לילה ויום׃
38ותקם בשעה ההיא ותגש להדות ליהוה ותדבר עליו באזני כל־המחכים לגאלה בירושלים׃
39ויכלו את־הכל כפי־תורת יהוה וישובו הגלילה אל־נצרת עירם׃
40ויגדל הנער ויחזק ברוח וימלא חכמה וחסד אלהים עמו׃
41ועלו הוריו ירושלים שנה בשנה לחג הפסח׃
42ויהי בהיותו בן־שתים עשרה שנה ויעלו ירושלים כמשפט החג׃
43וימלאו את־הימים וישובו ויותר ישוע הנער בירושלים ויוסף ואמו לא ידעו׃
44ויחשבו כי־עם־חבל הארחים הוא וילכו כדרך יום ויבקשהו בין הקרובים והמידעים׃
45ולא מצאהו וישבו ירושלים לבקשו׃
46ויהי אחרי שלשת ימים וימצאהו במקדש ישב בתוך המורים שמע אליהם ושאל אתם׃
47וכל־השמעים אליו השתוממו על־שכלו ועל־תשובתיו׃
48ויהי כראותם אתו ויחרדו ותאמר אליו אמו בני מדוע ככה עשית לנו הנה אביך ואנכי בעצבת־לב בקשנוך׃
49ויאמר אליהם למה זה בקשתם אתי הלא ידעתם כי עלי להיות באשר לאבי׃
50והם לא הבינו את־הדבר אשר דבר אליהם׃
51וירד אתם ויבא אל־נצרת ויכנע להם ואמו שמרה בלבה את כל־הדברים האלה׃
52וישוע הלך וגדל בחכמה ובקומה ובחן עם־אלהים ועם־אנשים׃