1ויהי בקרב אליו כל־המוכסים והחטאים לשמע אותו׃
2וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה־זה מקבל את־החטאים ואכל אתם׃
3וידבר אליהם את־המשל הזה לאמר׃
4מי זה האיש מכם אשר־לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את־התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי־ימצאהו׃
5והיה כמצאו אתו ישימנו על־כתפיו בשמחה׃
6ובא אל־ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את־שיי האבד׃
7אני אמר לכם כי־כן תהיה שמחה בשמים על־חוטא אחד השב יותר מעל־תשעים ותשעה צדיקים אשר לא־יצטרכו לתשובה׃
8או מי האשה אשר־לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא־תדליק נר ותטאטא את־הבית ותחפש היטב עד כי־תמצאהו׃
9והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃
10כן אני אמר לכם תהיה שמחה לפני מלאכי אלהים על־חוטא אחד אשר־שב מחטאו׃
11ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃
12ויאמר הצעיר אל־אביו אבי תנה־לי את־חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את־הנחלה׃
13ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את־הכל וילך אל־ארץ רחוקה ושם פזר את־רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃
14ואחרי כלותו את־הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר־לחם׃
15וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל־שדותיו לרעות חזירים׃
16ויתאו למלא את־בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נותן לו׃
17וישב אל־לבו ויאמר מה־רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃
18אקומה־נא ואלכה אל־אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃
19ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאחד שכיריך׃
20ויקם ויבא אל־אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על־צואריו וישקהו׃
21ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃
22ויאמר האב אל־עבדיו הוציאו את־השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על־ידו ונעלים ברגליו׃
23והביאו את־עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃
24כי זה־בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃
25ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל־הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃
26ויקרא אל־אחד הנערים וישאל מה־זאת׃
27ויאמר אליו כי־בא אחיך ויטבח אביך את־עגל המרבק על־אשר הושב־לו שלם׃
28ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על־לבו׃
29ויען ויאמר אל־אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את־מצותך ומימי לא־נתת לי גדי למען אשיש עם־רעי׃
30ויבא בנך זה אשר בלע את־נחלתך עם־הזנות ותזבח־לו את־עגל המרבק׃
31ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר־לי לך הוא׃
32אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃