John 5— DHNT

¹אחר הדברים האלה היה חג ליהודים ויעל ישוע ירושלים׃

²ובירושלים ברכה קרובה לשער הצאן ושמה בלשון עברית בית־חסדא ולה חמשה אלמים׃

³שמה שכבו חולים ועורים ופסחים ויבשי־כח לרב והמה מיחלים לתנועת המים׃

⁴כי מלאך ירד במועדו אל־הברכה וירעש את־מימיה והיה הירד ראשון אל־תוכה אחרי התגעשו המים הוא נרפא מכל־מחלה אשר דבקה בו׃

⁵ואיש היה שם אשר חלה חליו זה שלשים ושמנה שנה׃

⁶וירא אתו ישוע שכב וידע כי ארכו־לו ימי חליו ויאמר אליו התחפץ להרפא׃

⁷ויען החולה אדני אין־איש אתי אשר ישליכני בהרעש המים אל־הברכה ובטרם אבא וירד אחר לפני׃

⁸ויאמר אליו ישוע קום שא את־משכבך והתהלך׃

⁹וכרגע שב האיש לאיתנו וישא את־משכבו ויתהלך והיום ההוא יום שבת היה׃

¹⁰ויאמרו היהודים אל־האיש הנרפא שבת היום אסור לך לשאת את־משכבך׃

¹¹ויען אתם לאמר האיש אשר החלימני הוא אמר אלי שא את־משכבך והתהלך׃

¹²וישאלהו מי זה האיש אשר אמר לך שא את־משכבך והתהלך׃

¹³והנרפא לא ידע מי הוא כי סר ישוע וילך בהיות המון רב במקום ההוא׃

¹⁴ויהי אחרי־כן וימצאהו ישוע בבית המקדש ויאמר אליו הנה נרפא־לך אל־תוסיף לחטא פן־תאנה אליך רעה גדולה מזאת׃

¹⁵וילך האיש ויגד ליהודים כי־ישוע הוא אשר רפאו׃

¹⁶ועל־כן רדפו היהודים את־ישוע ויבקשו המיתו על־כי־עשה כזאת בשבת׃

¹⁷ויען אתם ישוע אבי פעל עד־עתה וגם־אנכי פעל׃

¹⁸אז יוסיפו היהודים לבקש את־נפשו כי מלבד אשר חלל את־השבת עוד אמר כי האלהים הוא אביו וידמה לאלהים׃

¹⁹ויען ישוע ויאמר אליהם אמן אמן אני אמר לכם לא־יוכל הבן לעשות דבר מנפשו בלתי את אשר־יראה את־אביו עשה כי את־אשר עשה הוא גם־הבן יעשה כמהו׃

²⁰כי האב אהב את־הבן ומראה אתו כל אשר יעשה ועוד מעשים גדולים מאלה יראהו למען תתמהו׃

²¹כי כאשר האב יעיר ויחיה את־המתים כן גם־הבן יחיה את־אשר יחפץ׃

²²כי האב לא־ידין איש כי אם־כל־המשפט נתן לבן למען יכבדו כלם את־הבן כאשר יכבדו את־האב׃

²³מי אשר לא־יכבד את־הבן גם את־האב אשר שלחו איננו מכבד׃

²⁴אמן אמן אני אמר לכם השמע דברי ומאמין לשלחי יש־לו חיי עולמים ולא יבא במשפט כי־עבר ממות לחיים׃

²⁵אמן אמן אני אמר לכם כי־תבוא שעה ועתה היא אשר ישמעו המתים את־קול בן־האלהים והשמעים חיה יחיו׃

²⁶כי כאשר לאב יש חיים בעצמו כן נתן גם־לבן להיות־לו חיים בעצמו׃

²⁷ואף־שלטן נתן לו לעשות משפט כי בן־אדם הוא׃

²⁸אל־תתמהו על־זאת כי הנה שעה באה אשר כל־שכני קבר את־קולו ישמעון׃

²⁹ויצאו עשי הטוב לתקומת החיים ועשי הרע לתקומת המשפט׃

³⁰לא אוכל לעשות דבר מנפשי כאשר אשמע כן אשפט ומשפטי משפט־צדק כי לא אבקש רצוני כי אם־רצון האב אשר שלחני׃

³¹אם־אנכי מעיד עלי עדותי איננה נאמנה׃

³²יש אחר המעיד עלי וידעתי כי עדותו אשר־הוא מעיד עלי נאמנה היא׃

³³אתם שלחתם אל־יוחנן והוא העיד על־האמת׃

³⁴ואני אינני לקח עדות מאדם אך אמרתי זאת למען תושעון׃

³⁵הוא היה הנר הדלק והמאיר ואתם רציתם לשוש כשעה לאורו׃

³⁶ואני יש־לי עדות גדולה מעדות יוחנן כי המעשים אשר נתן־לי אבי להשלימם המעשים האלה אשר־אני עשה מעידים עלי כי האב שלחני׃

³⁷והאב אשר שלחני הוא מעיד עלי ואתם את־קולו לא־שמעתם מעולם ותמונתו לא ראיתם׃

³⁸ודברו איננו שכן בקרבכם כי אינכם מאמינים לשלוחו׃

³⁹דרשו בכתובים אשר תחשבו שיש לכם חיי עולמים בהם והמה המעידים עלי׃

⁴⁰ואתם אינכם אבים לבוא אלי להיות לכם חיים׃

⁴¹לא־אקח כבוד מבני אדם׃

⁴²אכן ידעתי אתכם כי אין־אהבת אלהים בקרבכם׃

⁴³אני הנה באתי בשם אבי ולא קבלתם אתי ואם־יבא אחר בשם עצמו אתו תקבלו׃

⁴⁴איך תוכלו להאמין אתם הלקחים כבוד איש מרעהו ואת־הכבוד אשר מאת־האלהים היחיד לא תבקשו׃

⁴⁵אל־תחשבו כי אנכי אטען נגדכם לפני אבי משה הוא הטען נגדכם אשר־לו תיחלו׃

⁴⁶כי לו האמנתם למשה גם־לי תאמינו כי הוא כתב עלי׃

⁴⁷ואם־לכתביו אינכם מאמינים איכה לדברי תאמינו׃