1לכן אנחנו חיבים ביותר להכין לבבנו אל־אשר שמענו פן־ילוז ויאבד ממנו׃
2כי אם־הדבר הנאמר על־ידי המלאכים היה קים וכל־פשע ומרי נשא את־ענשו כמשפט׃
3איך נמלט אנחנו אם־לא נשים לב לתשועה גדולה אשר כזאת הנאמרה מתחלה בפי האדון ותקים־לנו על־ידי שמעיה׃
4וגם־אלהים העיד עליה באתות ובמופתים ובגבורות שנות ובהאציל מרוח קדשו כרצונו׃
5כי לא תחת יד־המלאכים שת את־העולם הבא אשר אנחנו מדברים עליו׃
6כי אם־כאשר העיד האמר במקום אחד מה־אנוש כי־תזכרנו ובן־אדם כי תפקדנו׃
7ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו ותמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת־רגליו׃
8הנה באשר שת כל תחתיו לא־השאיר דבר שלא־שת תחתיו ועתה זה לא ראינו עדין כי־כל הושת תחתיו׃
9אבל ישוע המחסר מעט ממלאכים אותו ראינו מעטר בכבוד והדר מפני ענותו עד־מות למען אשר יטעם בחסד אלהים את־המות בעד כלם׃
10כי־נאה היה לו אשר הכל למענו והכל על־ידו בהנחתו בנים רבים לכבוד להשלים בענוים את־שר ישועתם׃
11כי גם־המקדש גם־המקדשים כלם מאחד המה ועל־כן לא בוש מקרא להם אחים׃
12באמרו אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך׃
13ועוד וקויתי לו ועוד הנה אנכי והילדים אשר נתן־לי יהוה׃
14ויען כי הילדים כלם יחדו בשר ודם אף־הוא לבש בשר ודם כמוהם למען אשר יבטל על־ידי המות את אשר־לו ממשלת המות הוא השטן׃
15ולהתיר את־אלה אשר מאימת המות היו נתנים לעבדות כל־ימי חייהם׃
16כי אמנם לא במלאכים החזיק כי אם־בזרע אברהם החזיק׃
17על־כן היה עליו להדמות לאחיו בכל־דבר למען אשר־יהיה כהן גדול רחמן ונאמן בעניני אלהים לכפר על־חטאת העם׃
18כי באשר הוא בעצמו ענה ונתנסה יכל לעזר את־המנסים׃