1בעת ההיא שלח המלך הורדוס את־ידו להרע לאנשים מן־הקהל׃
2וימת את־יעקב אחי יוחנן בחרב׃
3וירא כי־טוב הדבר בעיני היהודים ויוסף לתפש גם־את־פטרוס והימים ימי חג־המצות׃
4ויאחז אתו ויתנהו במשמר וימסרהו לארבע מחלקות של־ארבעה אנשי צבא לשמרו כי אמר להעלותו אחרי הפסח לפני העם׃
5פטרוס היה עצור במשמר והקהלה העתירה בעדו בחזקה אל־האלהים׃
6ויהי בלילה ההוא אשר אמר הורדוס להביאו מחר לדין ויישן פטרוס בין־שני אנשי צבא והוא אסור בשנים אזקים ושמרי הפתח שמרים את־המשמר׃
7והנה מלאך יהוה נצב עליו ואור נגה בחדר ויספק על־ירך פטרוס ויעירהו לאמר קום מהרה ויפלו מוסרותיו מעל ידיו׃
8ויאמר אליו המלאך חגר מתניך והנעל את־רגליך ויעש כן ויאמר אליו עטה מעילך ולך אחרי׃
9ויצא וילך אחריו ולא ידע אם־אמת הוא הנעשה־לו על־ידי המלאך כי כמראה היה בעיניו׃
10ויעברו דרך המשמרת הראשונה והשניה ויבאו עד־שער הברזל אשר יצאו בו העירה ויפתח השער לפניהם מאליו ויצאו החוצה וילכו מהלך רחוב אחד והמלאך סר מעליו פתאם׃
11ויהי בשובו אל־דעתו ויאמר פטרוס עתה זה ידעתי באמת כי האלהים שלח את־מלאכו ויפלטני מיד הורדוס ומכל־מזמת עם היהודים׃
12הוא חשב כזאת והוא בא עד־בית מרים אם יוחנן המכנה מרקוס אשר נקהלו־שם רבים והם מתפללים יחד׃
13וידפק על־דלת השער ותגש נערה להקשיב ושמה רודי׃
14ותכר את־קול פטרוס ומשמחתה לא־פתחה לו את־דלת השער ותרץ הביתה ותגד להם כי־פטרוס עמד על־השער׃
15ויאמרו אליה משגעת את והיא מתאמצת כי־כן הוא ויאמרו מלאכו הוא׃
16ופטרוס הרבה לדפק ויפתחו ויראהו וישתוממו׃
17והוא רמז להם בידו לחשות ויספר להם את אשר־הוציאו האדון מן־המשמר ויאמר הגידו את־זאת ליעקב ולאחים ויצא וילך־לו למקום אחר׃
18הבקר אור ומבוכה לא־קטנה היתה בין אנשי הצבא על־פטרוס מה־היה לו׃
19ויהי כאשר בקש אותו הורדוס ולא מצאו חקר את־השמרים ויצו להוציאם למות וירד מיהודה אל־קסרין וישב שם׃
20ואיבה היתה בין הורדוס ובין בני־צור וצידון ויבאו אליו בלב אחד ויפתו את־בלסטוס אשר על־חדר המלך ויבקשו שלום יען לקחו מחית ארצותם מארץ המלך׃
21ויהי ביום המועד וילבש הורדוס לבוש מלכות וישב על־כסא המשפט ויטף אליהם אמרתו׃
22ויריעו לו העם לאמר קול אלהים הוא ולא קול אדם׃
23ויכהו מלאך־יהוה פתאם עקב אשר לא־נתן הכבוד לאלהים ויאכלהו תולעים ויגוע׃
24ודבר אלהים הולך ורב׃
25וישובו בר־נבא ושאול מירושלים אחרי כלותם את־השמוש ויקחו אתם את־יוחנן המכנה מרקוס׃