Acts 10— DHNT

¹ואיש היה בקסרין ושמו קרניליוס שר־מאה מן־הגדוד הנקרא האיטלקי׃

²והוא חסיד וירא אלהים עם־כל־בני ביתו ועשה צדקות הרבה לעם ומתפלל תמיד לאלהים׃

³ומחזה נראה אליו כשעה התשיעית ליום וירא מלאך אלהים בא אליו פנימה ואמר קרניליוס׃

⁴ויבט אליו ויירא ויאמר מה־זה אדני ויאמר אליו תפלותיך וצדקותיך עלו לזכרון לפני האלהים׃

⁵ועתה שלח־לך אנשים אל־יפו והבא אליך את־שמעון המכנה פטרוס׃

⁶הוא מתגורר עם־בורסי אחד שמעון שמו אשר ביתו על־יד הים הוא יאמר לך את־אשר עליך לעשות׃

⁷וילך־לו המלאך הדבר אל־קרניליוס ויקרא אל־שנים מעבדי ביתו ואל־איש מלחמה אחד ירא אלהים מן־העמדים תמיד לפניו לשרתו׃

⁸ויספר להם את כל־הדברים וישלחם אל־יפו׃

⁹ויהי ממחרת והמה הלכים בדרך וקרבים לעיר ויעל פטרוס על־הגג להתפלל כשעה הששית׃

¹⁰והוא רעב ויתאו לטעם־לחם ובהכינם לו נפלה תרדמה עליו׃

¹¹וירא את־השמים נפתחים והנה־כלי ירד אליו כדמות מטפחת־בד גדולה ויורד בארבע כנפותיו על־הארץ׃

¹²ובתוכו מכל־בהמת הארץ וחיה ורמש ועוף השמים׃

¹³ויהי־קול אליו לאמר קום פטרוס זבח ואכל׃

¹⁴ויאמר פטרוס חלילה לי אדני כי מעולם לא אכלתי כל־פגול וטמא׃

¹⁵ויהי־עוד קול אליו פעם שנית לאמר את־אשר טהר האלהים אתה אל־תטמאנו׃

¹⁶וכן היה שלש פעמים והכלי שב והעלה השמימה׃

¹⁷ויהי בהתפעם רוח פטרוס על־המראה אשר ראה והנה האנשים השלוחים מאת קרניליוס שאלו לבית שמעון ויעמדו על־הפתח׃

¹⁸ויקראו וידרשו היש מתגורר שם שמעון המכנה פטרוס׃

¹⁹ופטרוס עודנו חשב עם־לבבו על־המראה והרוח אמר אליו הנה שלשה אנשים מבקשים אותך׃

²⁰לכן קום רד ולכה־נא אתם ואל־תתמהמה כי אנכי שלחתים׃

²¹וירד פטרוס אל־האנשים הנשלחים אליו מאת קרניליוס ויאמר אנכי האיש אשר אתם מבקשים למה זה באתם הנה׃

²²ויאמרו קרניליוס שר־מאה איש צדיק וירא אלהים ולו שם־טוב בכל־עם היהודים צוה על־פי מלאך קדוש לקרא לך אל־ביתו ולשמע דברים מפיך׃

²³ויקרא אתם אליו ויאספם הביתה ויהי ממחרת ויצא פטרוס אתם ומקצת האחים אשר ביפו הלכו עמו׃

²⁴ולמחרתו באו אל־קסרין וקרניליוס מחכה להם ועמו בני משפחתו וקרוביו ומידעיו הנקהלים אליו׃

²⁵ויהי כבוא פטרוס ויצא קרניליוס לקראתו ויפל לרגליו וישתחו׃

²⁶ויקם אותו פטרוס ויאמר קום כי גם־אני אנוש אנכי׃

²⁷וידבר אתו ויבא הביתה וימצא רבים נאספים שמה׃

²⁸ויאמר אליהם אתם ידעתם כי־אסור הוא לאיש יהודי להלות ולקרב אל־נכרי ואתי הורה אלהים לבלתי אמר חל או־טמא על־כל־אדם׃

²⁹ובעבור זאת כאשר נקראתי לא נמנעתי מהלך ועתה אשאלכם מדוע קראתם לי׃

³⁰ויאמר קרניליוס זה ארבעה ימים הייתי צם עד־השעה הזאת ובשעה התשיעית התפללתי בתוך ביתי והנה־איש נצב לפני בלבוש זהר׃

³¹ויאמר קרניליוס נשמעה תפלתך וצדקותיך היו לזכרון לפני האלהים׃

³²ועתה שלח אל־יפו וקרא אליך את־שמעון המכנה פטרוס מתגורר הוא בבית שמעון הבורסי על־הים אשר בבואו ידבר־לך׃

³³ואמהר ואשלח אליך ואתה היטבת לעשות אשר־באת אלי והננו כלנו פה לפני האלהים לשמע את־כל־אשר צוית מאת יהוה׃

³⁴ויפתח פטרוס את־פיו ויאמר עתה ידעתי באמת כי האלהים איננו נשא פנים׃

³⁵כי אם־בכל־עם ועם הירא אותו ועשה צדק רצוי הוא לפניו׃

³⁶וישלח את־דברו לבני ישראל ויבשר את־השלום על־ידי ישוע המשיח והוא אדון הכל׃

³⁷אתם ידעתם את־הדבר הנעשה בכל־יהודה החל מן־הגליל אחרי הטבילה אשר־קרא אותה יוחנן׃

³⁸את אשר־משח האלהים את־ישוע הנצרי ברוח הקדש ובגבורה ויעבר בארץ עשה חסד ורפא את־כל־הנכבשים תחת יד השטן כי האלהים היה עמו׃

³⁹ואנחנו עדים על־כל־אשר עשה בארץ היהודים ובירושלים ואשר הרגהו בהוקיעם אתו על־העץ׃

⁴⁰אותו הקים האלהים ביום השלישי ויתנהו להראות בגלוי׃

⁴¹לא לכל־העם כי אם־לנו העדים אשר האלהים בחר בהם מראש אשר אכלנו ושתינו אתו אחרי קומו מן־המתים׃

⁴²ויצו אתנו להשמיע לעם ולהעיד כי אתו שם האלהים לשופט החיים והמתים׃

⁴³ועליו כל־הנביאים מעידים כי יקבלו סליחת החטאים בשמו כל־המאמינים בו׃

⁴⁴עוד פטרוס מדבר הדברים האלה ורוח הקדש צלחה על כל־השמעים את־הדבר׃

⁴⁵והמאמינים בני המילה אשר באו את־פטרוס השתוממו כי־מתנת רוח הקדש נשפכה גם על־הגוים׃

⁴⁶כי שמעו אתם ממללים בלשנות ומגדלים את־האלהים׃

⁴⁷ויען פטרוס ויאמר היוכל איש למנע את־המים מטבל את־אלה אשר קבלו את־רוח הקדש גם־הם כמנו׃

⁴⁸ויצו לטבל אתם בשם האדון ויבקשו ממנו לשבת אתם ימים אחדים׃