1לכו בעקבותי כאשר גם־אני הלך בעקבות המשיח׃
2ועל־זאת אני משבח אתכם אחי כי־זכרתם אתי בכל לשמר את־הקבלות כאשר מסרתי לכם׃
3אך חפץ אנכי שתדעו כי־ראש כל־איש המשיח וראש האשה האיש וראש המשיח הוא האלהים׃
4כל־איש אשר יתפלל או יתנבא וראשו מכסה מבזה הוא את־ראשו׃
5וכל־אשה אשר תתפלל או תתנבא וראשה פרוע מבזה היא את־ראשה יען בזה היא כמו מגלחה׃
6כי האשה אם־לא תתכסה גם תתגלח ואם־בזיון הוא לאשה להכסם או להתגלח תתכסה׃
7והאיש איננו חיב לכסות את־ראשו כי הוא צלם אלהים וכבודו אבל האשה היא כבוד האיש׃
8כי אין־האיש מן־האשה כי אם־האשה מן־האיש׃
9גם לא־נברא האיש בעבור האשה כי אם־האשה בעבור האיש׃
10על־כן האשה חיב להיות־לה כסוי על־ראשה בעבור המלאכים׃
11אבל אין האיש בלא אשה ואין האשה בלא איש באדון׃
12כי כאשר האשה מן־האיש כן גם־האיש על־ידי האשה וכל־זאת מאלהים׃
13שפטו־נא בנפשכם הנאוה לאשה להתפלל אל־האלהים בגלוי ראש׃
14או הלא גם־הטבע בעצמו ילמד אתכם כי איש אשר יגדל פרע שער ראשו חרפה היא לו׃
15אבל האשה כי תגדל שערה פאר הוא לה כי־נתן לה השער לצניף׃
16ואם־יחשב איש לערער עלינו אין לנו מנהג כזה ולא לקהלות האלהים׃
17והנה בצותי את־זאת לא אוכל לשבח אתכם על־אשר תקהלו יחד לא להועיל כי אם־לרעה׃
18כי בראשונה שמעתי שיש מחלקות ביניכם כאשר תועדו בקהל ומקצתו אני מאמין׃
19כי אף־צריכות כתות להיות ביניכם למען יודעו הנאמנים בכם׃
20ועתה כאשר תקהלו יחד אין־זה לאכל סעודת האדון׃
21כי כל־אחד מקדים לקחת סעודתו בעת האכילה וזה ירעב וזה ישתכר׃
22האין לכם בתים לאכל ולשתות בהם או התבוזו את־קהל אלהים ותכלימו את־אשר אין־בידם מאומה מה אמר לכם העל־זאת אשבח אתכם אינני משבח׃
23כי־כה קבלתי אנכי מן־האדון את־אשר גם־מסרתי לכם כי האדון ישוע בלילה ההוא אשר־נמסר בו לקח את־הלחם׃
24ויברך ויבצע ויאמר קחו אכלו זה גופי הנבצע בעדכם עשו־זאת לזכרוני׃
25וכן גם־את־הכוס אחר הסעודה ויאמר הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי עשו־זאת לזכרוני בכל־עת שתשתו׃
26כי בכל־עת שתאכלו את־הלחם הזה ותשתו את־הכוס הזאת הזכר תזכירו את־מות אדנינו עד כי יבוא׃
27לכן מי שיאכל מן־הלחם הזה או־ישתה מכוס האדון שלא כראוי יאשם לגוף אדנינו ולדמו׃
28יבחן האיש את־נפשו ואז יאכל מן־הלחם וישתה מן־הכוס׃
29כי האכל והשתה שלא כראוי אכל ושתה דין לנפשו יען אשר לא־הפלה את־גוף האדון׃
30בעבור זאת יש־בכם חולים וחלשים רבים והרבה ישנו המות׃
31כי אם־נבחן את־נפשנו לא נהיה נדונים׃
32וכאשר נדון נוסר על־יד האדון למען לא נחיב עם־העולם׃
33על־כן אחי בהקהלכם יחד לאכל תחכו איש אל־רעהו׃
34וכי־ירעב איש יאכל בביתו פן־תקהלו לאשמה ויתר הדברים אתקן בבאי׃